רש"י על זבחים קי״ז

1 נמצאו זבין וטמאי מתים משתלחין חוץ למחנה - שכינה לבדה דהא שניהם מותרין במחנה ישראל כדאמרי' בפסחים בפ' אלו דברים פסחים דף סז.:

2 מחניהם - שני מחנות משמע אחת לכל זב ואחת לכל טמא נפש אלא ודאי הואי מחנה לויה ומשתלחין טמאי מתים ממחנה שכינה ומותרין במחנה לויה וזבין ובעלי קריין משתלחין חוץ למחנה לויה:

3 אלא מאי מחנה ישראל לא הואי - ומשיצא חוץ למחנה לויה שוב אין שם קבע מחנה והרי הוא כשדה בעלמא ומותרין מצורעין לישב שם הצריכין להשתלח ממחנה ישראל וישבו עכשיו עם הזבין:

4 א"כ נמצאו זבין ומצורעים - חוץ למחנה לויה בלבד:

5 אלא כולהו הוו - ודקתני לא היו אלא שתי מחנות לענין קליטה הוא דנסתלקה תורת מחנה לויה מלקלוט את ההורגים שוגג:

6 ושמתי לך מקום בחייך - רמז לו הקב"ה למשה במתן תורה שיזכה למצוה זו כדכתיב דברים ד׳:מ״א אז יבדיל משה שלש ערים בסוף ארבעים שנה:

7 לך מקום - המקום שלך דהיינו מחנה לויה אף הוא נקלט:

8 מכאן אמרו בן לוי - שהיה דר בערי מקלט שכל ארבעים ושמנה עיירות של לוים ערי מקלט היו כדאמרי' במס' מכות דף יד. ואם הרג בשוגג גולה לאחד מערי חביריו דדריש ביה נמי הכי ושמתי לך מקום אף הלוים גולים:

9 ואם גלה בפלכו - עצמו כגון משכונה לשכונה:

10 פלכו קולטו - דומיא דמדבר שהיה מחנה לויה קולטת:

11 כל הנידר והנידב קרב בבמה - קטנה דאילו בבמה גדולה ע"כ קרבו חובת צבור דכתיב ויעשו את הפסח בגלגל אלא בקטנה ואמר דקרבי נדרים ונדבות ולא חובות ובתורת כהנים תני לה בהדיא לר' מאיר:

12 כל שאין נידר ונידב אין קרב בבמה קטנה - כדיליף טעמיה לקמיה שאין יחיד מקריב חובה בשעת היתר הבמות ואפילו בגדולה וצבור בקטנה לא מקרבי כו' אישתכח דאין חובות קריבין בקטנה ואי קשיא לר' מאיר א"כ יחיד לא עשה פסחו בגלגל וקרא כתיב ויעשו את הפסח במדבר ט׳:ה׳ פסח קרבן צבור קרי ליה דאתי בכנופיא במס' יומא דף נא. והכי נמי בדר"ש קתני אף צבור לא הקריבו אלא פסחיהם אלמא קרבן צבור קרי ליה לקמן יליף טעמא דכולהו:

13 מנחות ונזירות - נידר ונידב הוא וקרבי:

14 כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר - דהיינו כל הקרבנות כולן נדרים ונדבות וחובות שקבוע להם זמן מקריבין באהל מועד שבגלגל דהיא במה גדולה והשתא פליג אדר"מ ואדרבנן דמדקתני כל שהצבור כו' לאשמועינן דאין חילוק באהל מועד שבמדבר לאהל מועד שבגלגל מכלל דשמעינהו לר"מ ורבנן דאמרי יש חילוק ומה חילוקו שאין יחיד מקריב בו חובות וטעמייהו נמי שמעינן לקמן דאפי' בבמה גדולה לא קרבי ליחיד אלא נדרים ונדבות ולר' מאיר מנחות ונזירות בכלל:

15 במות מותרות - במות יחיד:

16 ובמתו שבראש הגג - היא במת יחיד:

17 אלא עולה ושלמים - ולא מנחות ונזירות:

18 וכאן וכאן - במת צבור ובמת יחיד לא קרבו בהן ליחיד אלא עולות ושלמים ולקמן פריך היינו תנא קמא דהא חכמים דלעיל נמי הכי אמרי:

19 ר' שמעון פליג אכולהו דכולהו סבירא להו דאין חילוק לצבור בין מדבר לגלגל בבמה גדולה ורבי שמעון אומר אף צבור עצמם לא הקריבו בגדולה יותר מיחיד בקטנה:

20 אלא פסחים כו' - אבל לא פר העלם דבר ושעירי עבודת כוכבים לא קרבו להם בגלגל:

21 לא תעשון וגו' - לאחר ביאת הארץ משתעי וקאמר לא תעשון כשתבאו בגלגל:

22 ככל אשר אנחנו עושים פה היום - שאנו בין צבור בין יחיד מקריבין חטאות ואשמות ובכור ומעשר שהן חובות שאין קבוע להם זמן וכ"ש חובות הקבוע להם זמן אבל מה אנו עושים שם איש כל הישר בעיניו היחיד לא יקריב שם אלא נדרים ונדבות שישרו בעיניו לנדור ולנדוב עד מתי כי לא באתם וגו' עד שתבאו לשילה:

23 ישרות תקריבו - נדרים ונדבות:

24 חובות לא תקריבו - היחידים דאיש כתיב ולא פליג קרא בין גדולה בין קטנה דליחיד לא קרב אלא נידר ונידב הלכך שאין נידר ונידב אין קרב בבמת יחיד דהא אין קדשי צבור קריבין כדתנן במתני' דף קיב: קרבנות צבור קריבין במשכן קרבנות יחיד קריבין בבמה:

25 מנחות ונזירות ישרות נינהו - דאע"ג דבמלאת נזרו הויין קרבנותיו חובה עליו מיהו ע"י נדר באו עליו:

26 אין מנחה בבמה - כדאמרי' לקמן זבחים ולא מנחות דכתיב למען אשר יביאו בני ישראל וגו' על פני השדה היינו במות שעת היתר שלהם והביאום לה' אותם שהוקדשו בשעת היתר ולא הספיק להביאם עד שנאסרו כדאמרן בהשוחט לעיל זבחים דף קו: דפסוק זה בקדשי קדשים שהוקדשו בשעת היתר והקריבום בשעת איסור קאי וזבחו זבחי שלמים ומפרש בת"כ אין לי שקרבו בבמה אלא שלמים דהא אוקימנא בקדשי במה מניין אף עולה ת"ל זבחים יכול אף חטאת ואשם ת"ל אותם ומה ראית אחרי שריבה ומיעט אמרת מה שלמים הבאים בנדר ונדבה אף כל הבא בנדר ונדבה ולר"מ איתרבו נמי מנחות ונזירות ורבנן דייקי זבחים ולא מנחות אלא דבר הזבוח:

27 נזירות חובה היא - דהוא לא התנדב אלו הקרבנות אלא אסר עצמו ביין ובתגלחת ומאליו נתחייב בקרבנות:

28 מחלוקת - דר"מ ורבנן בנזירות בחטאת ואשם שבה אבל עולות ושלמים דנזיר דברי הכל קרבי:

29 חזה ושוק - המורם משלמים ותודה וארבע חלות המורמות לכהן מארבע מיני חלות שבתודה כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן וגו' ויקרא ז׳:י״ד:

30 ואין נוהגין בבמה קטנה - גרסינן בסוף פירקין זבחים דף קיט: דכתיב בהו להניף תנופה לה' ולא בבמה ואילו מורם מאיל נזיר דהיינו זרוע בשלה שיירה ולא תנייה שמע מינה לא קרבי שלמי נזיר בבמה דאי הוו קרבי הוה תני דלא נהיג ביה נמי תרומה דידיה:

31 אלא אי אמרת בחטאת ואשם הוא דפליג - אבל שלמי נזיר דברי הכל קרבי הא מני:

32 איש הוא דחובות לא הקריבו - ואפי' בגדולה אבל צבור מקריבים חובות: